שיטת המשפט בישראל
שיטת המשפט בישראל משלבת בתוכה עקרונות הנהוגים במערכות משפט במדינות שונות בעולם - לצד עקרונות מקומיים ייחודיים. עם קום המדינה, פעלה בה מערכת משפט של המנדט הבריטי, אך לצד זאת התקיימו בה חוקים ששרדו עוד מהשלטון העותומני. בעת הכרזת העצמאות נקבע כי מועצת העם תהיה הרשות המחוקקת, וכי החוקים ששררו עד אותו רגע יוסיפו להיות בתוקף - להוציא אלה מהם הפוגעים במטרותיה של המדינה החדשה, כגון אלה הפוגעים בעלייה וברכישת קרקעות בידי יהודים.
בעשור הראשון לקיומה החלה להתעצב מערכת המשפט הישראלית - המבוססת על המערכות שקדמו לה, אך בהתאמה לאופייה הייחודי כמדינת הלאום היהודית. אף שבתחילה דובר על הרעיון לחוקק חוקה שתהווה את הבסיס למערכת המשפט החדשה, בפועל היא לא עוצבה על בסיס חוקה, אלא נקבע כי היא תונחה לפי חוקי יסוד שתחוקק הכנסת בהמשך.
מה מנחה את השופטים בישראל?
הפסיקה בבתי המשפט בישראל מושפעת משתי שיטות מוכרות - "המשפט המקובל" הנהוג בבריטניה וארה"ב, ובה מתבססים השופטים על תקדימים משפטיים שנקבעו בעבר; אך גם על "המשפט הקונטיננטלי" הנהוג במדינות אירופה כגון גרמניה וצרפת, ובו מבוססת החקיקה על קובץ החוקים הנהוג באותה מדינה. השופטים נסמכים בפסיקתם על המידע שהובא לפניהם בידי הצדדים, ואינם יכולים לחקור בעצמם.
מה המשמעות של "אקטיביזם שיפוטי"?
אקטיביזם שיפוטי זו גישה הטוענת כי אפשר להתייחס כמעט לכל תחום בחיינו בכלים שיפוטיים - כולל אירועים פוליטיים. מערכת משפט הדוגלת באקטיביזם שיפוטי, יכולה להפעיל ביקורת שיפוטית על שתי הרשויות האחרות - המחוקקת (בדרישה לתיקון או פסילה של חוקים המתנגשים עם חוקי יסוד) והמבצעת (בפסילה של החלטות מנהליות שונות). יש הטוענים כי ביקורת שיפוטית עלולה לפגוע בהכרעת הרוב, כפי שהתקבלה בבחירות. אחרים סבורים שהיא הכרחית לצורך שמירה על איזון בין שלוש הרשויות.
מהי גישת "איזונים ובלמים" ומדוע היא נדרשת?
בכל מדינה, האופן בו מתקיימים איזונים ובלמים שונה מעט. בארה"ב, יכול הנשיא להטיל וטו על החלטות של הקונגרס, ובנוסף, קיימת במדינה חוקה שכאמור מהווה בסיס לשפיטה. במדינות אחרות כמו בריטניה, ישנם שני בתי נבחרים שיכולים לאזן זה את זה., בישראל יש מצב ייחודי, שבו רק גורם אחד יכול לאזן את הרשויות המחוקקת והמבצעת. זהו בית המשפט העליון, שהוא היחיד שבסמכותו לפסול חוקים שחוקקה הכנסת. בנוסף, בישראל הכנסת נחשבת חלשה יחסית לעומת הממשלה, מה שמצמצם את יכולתה לפקח על הרשות המבצעת.
מי מפקח על בית המשפט העליון?
חשוב להבין כי בית המשפט העליון אינו דן בסוגיות שונות על דעת עצמו - אלא יכול רק לפסוק בעתירות המובאות לפתחו. כפי שקבעה הכנסת עצמה כאשר חוקקה את חוקי היסוד, יש לפקח על חוקים שעלולים לפגוע בחוקי היסוד, ובסמכותו של בית המשפט העליון (ביושבו כבג"ץ) להכריע מתי אכן קיימת פגיעה כזו. אל פסיקת בג"ץ, הרשות המחוקקת רשאית לתקן ולשנות את החוק המוצע ולנסות להעבירו בשנית.
בבסיס הרפורמה המשפטית המוצעת, כוונת המחוקק במה שמכונה "פסקת ההתגברות", שהחוק יוותר על כנו, גם אם נפסל על ידי בג"ץ כל זמן שיעבור ברוב מוחלט של 61 קולות לפחות.