האם צריך רפורמה במערכת המשפט

נדמה, שרבים יסכימו שיש מקום לשינויים במערכת המשפט בישראל. תכל'ס, גם מדינות משתנות, גם הצרכים של הציבורים השונים והכלים לשירותם. לכן יש מקום לבדוק, לבקר ולבחון מדי כמה שנים את מערכות היחסים בין רשויות השלטון - בינן לבין עצמן ובינן לבין הציבור.

חשוב שנעשה זאת מתוך כוונה לחזק את עצמאות ומקצועיות הרשויות השונות, חיזוק המבנים הדמוקרטיים במדינת ישראל מתוך מחויבות לזכויות יסוד.
שינויים עמוקים מהסוג הזה כדאי לעשות בהסכמה רחבה ולא על ידי רוב קואליציוני שבאופן טבעי משתנה מבחירות לבחירות.

קווים מנחים למחשבה

אנחנו לא באים להציע כאן פתרונות, אלא להציע מספר עקרונות ולעורר חשיבה אישית וביקורתית, בה כל אחת ואחד ישאלו את עצמם - איזו מדינת ישראל הם מבקשים לעצמם, לילדיהם ולנכדות והנכדים שלהם.

ערך יסוד - דמוקרטיה היא לא רק הכרעת הרוב אלא גם הגנה על זכויות אדם ופרט - גם של השמרנים וגם של הליברלים.
כל רפורמה שתוצע חייבת לשמר את עיקרון הפרדת הרשויות בכלל וקיומה של רשות שופטת חזקה ועצמאית.
בחירת חברי הרשות השופטת תאפשר מבנה בו הבחירה תעשה בהסכמה של נציגים מכל הרשויות ומכל צדדיה (הרשות המחוקקת מורכבת מקואליציה ואופוזיציה).
הרשות השופטת צריכה להיות מגוונת באנשיה ותייצג מגוון קולות, דעות ואורחות חיים - יחד עם זאת המקצועיות תהיה ערך מוביל.
משרדי הממשלה חייבים ייעוץ משפטי מקצועי ועצמאי.
יש צורך בהסדרת ויטיוב הליכי החקיקה בישראל.

שאלות לבחינת השינוי הרצוי

לכל שאלה תהיינה לא מעט תשובות. על עקרונות ורעיונות אפשר להתווכח ולהגיע לפשרה להסכמת רוב, שתאפשר להגיע לעמק שווה שיציע רווחה לרוב.

איזו דמוקרטיה תהיה בישראל?

ההיסטוריה מלמדת, שתחת ההגדרות של דמוקרטיה קרו האסונות הגדולים באנושות, לפיכך נשאל - איזו דמוקרטיה תהיה בישראל? יהודית וליברלית? יהודית ושמרנית? ריכוזית - השמה את כל הכח בידי המבנה הקואליציוני?

איך נגן על זכויות האדם והפרט?

האם זו ראשית החקיקה החדשה למעשה? נגיד, לאמץ את מגילת העצמאות כנקודת התחלה ומשם להתחיל בחוקי יסוד שקודם כל מגדירים את ההגנה על האזרח והפרט ורק בהמשך נכנסים לעסוק בעניינים נוספים? למשל - חוק יסוד שוויון זכויות, חוק יסוד הדת והאומנה, חוק יסוד חופש הביטוי והעיסוק וכו'...ורק אחר כך חוק יסוד הממשלה, חוק יסוד הכנסת, חוק יסוד התורה וכו? האם כך או אחרת?

איך נשמור על הרשות השופטת עצמאית וחזקה?

אם נסכים שכל רפורמה חייבת להמשיך ולשמר את עיקרון הפרדת הרשויות - איך נשמור על הרשות השופטת עצמאית וחזקה? איך לממשלה ולקואליציה לא יהיה כח יתר בבחירתם? איך לא יופעלו על השופטים לחצים לא ענייניים? איך נשמור על ניטרליות ומקצועיות השופטים אל מול רצונות הרשויות הנוספות - המחוקקת והמבצעת?

מהם הקריטריונים לבחירת שופטים?

מהם הקריטריונים של 'השופט הרצוי' מבחינת מקצוענות תחילה וערכים נוספים העונים על הגיוון בהמשך? איך נקבע אותם? מי יקבע אותם (האם למשל השופטים בלבד יגדירו את הקריטריונים?) האם יש מקום אולי ליותר שופטים בבית המשפט העליון - למשל 18? מה שעשוי גם לתת מענה למגוון וגם להקל על העומסים?

איך בוחרים נשיא לביהמ"ש העליון? ממשיכים עם סניוריטי או קריטריון אחר?

מהם הקריטריונים לבחירת יועצים משפטיים לממשלה?

מהי דרך בחירתם? איך הם נשמרים כשומרי החוק ולא ככפופים למרות אדם?

האם צריך חוקה או מערכת חוקי יסוד?

מאז הקמת מדינת ישראל עולות הצעות לשנות את החקיקה - מה משקלה של מגילת העצמאות להבניית מערכת החקיקה? מהם חוקי היסוד שאנחנו זקוקים להם? באיזה רוב מחוקקים חוק יסוד, או חוקה? באיזה רוב אפשר לבטל ולשנות חוק יסוד?

ושאלות נוספות שדורשות רפורמה:

איך מקלים על העומס בבתי המשפט גם בערכאות הנמוכות?
איך מונעים עינוי דין וסחבת אינסופית ומשפטים הנמשכים על פני שנים?
אלו מנגנוני משפט מהיר יכולים וצריכים להיות? באלו תחומים?
איך מבצעים ביקורת שיפוטית על השופטים? איך בוחנים מעת לעת תיקים ופסיקות ומוודאים את איכות וכשירות השופטים?

לסיכום

שאלות אלו ורבות אחרות שלא העלינו כאן, דורשות חשיבה עמוקה, בחינת חלופות ומציאת הדרך.

רפורמה כזו חייבת ללכת דרך ולמצוא את האופן בו תגוייס הסכמה רחבה ככל האפשר, שתייצג מגוון ציבורים, רעיונות ודעות.

אין מקום לריצה והחפזות.

בוודאי, אם כולם - מכל צידי המפה - מבינים שהחקיקה ובנייניה הם ראשית הכל במדינה דמוקרטית מיוחדת כשלנו - צבעונית ומרובת שסעים ואתגרי משילות.