חוקי היסוד

חוקי יסוד הינם חוקים אשר עתידים להיכלל כפרקים בחוקה העתידית ומובדלים מחוקים רגילים במעמדם, בצורתם ובתוכנם. בישראל נחקקו עד היום 14 חוקי יסוד אשר נועדו להגדיר את זכויות וחובות אזרחי המדינה, את יחסי הגומלין בין האזרחים לרשויות, את ההליכים השונים המתנהלים ברשויות השלטון ואת יחסי הרשויות זו לזו ולבטא את אופיה וערכיה של המדינה.

​

בשנת 1992, עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, הכירה הכנסת למעשה בזכות של בית המשפט העליון לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת, ולהסתמך בביקורת זו על חוקי היסוד.

​

למעשה, מאז שנת 1995 משתמש בית המשפט מפעם לפעם בסמכות זו, ועל בסיסה הוא פוסל חוקים או סעיפי חוק הסותרים את חוקי היסוד.

​

מעמד חוקי היסוד אינו מעוגן בחקיקה, ולכן יש חשיבות לעשות זאת באמצעות חוק יסוד: חקיקה. עם זאת, המסורת שהתפתחה עד היום והפכה לנורמה מחייבת,  היא שחוקי יסוד יחוקקו או ישונו רק ברוב של 61 חברי כנסת ומעלה. אבל, ראוי לשים לב - רוב של 61 הוא רוב שיש לכל קואליציה, והוא אינו מייצג בהכרח הסכמה רחבה בין כלל חלקי החברה. הדבר הזה גורם לכך שרוב קואליציוני עלול לשנות את אופי המדינה או את השיטה - בהתאם לאינטרס הפוליטי שלו. 

 

חושבים שזה לא קורה?

הנה דוגמה: 

בשנת 2020, לאחר 3 מערכות בחירות, החליט בני גנץ לפרק את השותפות עם יש עתיד ולהיכנס לממשלת נתניהו. כדי להבטיח את מעמדו של גנץ בממשלה, המציאו אנשיהם של גנץ ונתניהו מודל חדש: ממשלת חילופים. ממשלה שתורכב מראש ממשלה ומראש ממשלה חלופי, ולכל אחד מספר שרים הנתונים למרותו. בתוך ימים ספורים חוקקה הכנסת את המודל השלטוני החדש, רק כדי לשרת את האינטרס הפוליטי הנקודתי של קואליציית גנץ ונתניהו. 

 

האם אתם בטוחים שלא תקום ממשלה יום אחד שתבקש לשנות את אופיה היהודי או הדמוקרטי של המדינה? מי יוכל לוודא שהליך זה נעשה באופן ראוי? בהסכמה רחבה? לאחר בחינה מעמיקה?