חוקה לישראל

מתוך מגילת העצמאות:

"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ​ל-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקר​א בשם ישראל".

​

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

​

ומה קרה מאז?
לא כוננה חוקה. אי הסכמות מלוות את כנסת ישראל מיום הקמתה.

 

כמה טיעונים שהועלו:
התומכים בחוקה, מחברי הכנסת הראשונה טענו שברוב מדינות העולם יש חוקה, שחוקה היא בעלת ערך חינוכי ותרבותי ראשון ממעלה וכמובן מסמך כזה יחייב את כל מוסדות המדינה, לרבות הכנסת המחוקקת וישמש יסוד להתנהלות המדינה.
לקראת עליית היהודים, גם ראו בחוקה כלי שיאפשר לקדם את עניין "כור ההיתוך", ברצוננו לכונן מדינה המושתת על עקרונות השוויון ללא הבדל דת, גזע, מין וכו'.

 

מתנגדי החוקה טענו, שהכרזת העצמאות כוללת למעשה כל מה שצריך בחוקה מתקדמת, שגם בבריטניה אין חוקה וזה עדיין עובד מצוין, אז למה צריך? שמרבית היהודים עדיין לא הגיעו לארץ ולכן, יש מקום להמתין קצת, לפני שקובעים חוקה לכל 'מי שטרם הגיעו'.

ייתכן שהקול המשמעותי ביותר היה זה שטען, שישראל המתעצבת מרובת אתגרים ובעיות וקשה להגיע להסכמה רחבה בכל הנוגע לעקרונות הרוח שיעצבו את דמות העם – בעיקר היה הדבר אמור על בין הכוחות הדתיים והחילוניים.

​

לבסוף בשנת 1950, הגיעו לפשרה המכונה פשרת הררי, לפיה הכנסת תחוקק סדרה של חוקי יסוד שיחברו יחד לכדי חוקה.