מהי דמוקרטיה?
שאלות ותשובות
הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים
הגדרת הדמוקרטיה
הגדרת הדמוקרטיה
דמוקרטיה בהגדרתה הבסיסית ביותר היא שלטון העם באמצעות הכרעת הרוב.
אם ניקח את זה לחיי היומיום - האם בכיתה שבה 14 חובבי כדורגל ו-11 חובבי כדורסל תמיד ישחקו כדורגל? כל ילד יודע שזה לא פייר. הדברים יותר מורכבים מזה.
מעבר לעניין הכרעת הרוב הדמוקרטיה עומדת על לפחות חמישה יסודות:
בחירות חופשיות ושוות
כל אדם יכול לבחור מתוך היצע רחב, מבלי לתת הסברים ומבלי לחוש מאויים. הקול של כולם שווה.
מגנה על זכויות האדם
כל אחד מאיתנו הוא לפעמים מיעוט. נשים, דתיים, חרדים, ערבים, להטב"ים, אתיופים, דרוזים וכו'. הקבוצה שנבחרה לשלוט מכח הרוב, מחוייבת להגן על כל העם ולא רק על מי שבחר בה. לקבוצה שנבחרה מכוח הרוב, אסור לחוקק חוקים שיפגעו בזכויות האדם. היא מחויבת לשמור על יסודות החופש של כל אזרחיה - חופש האמונה, ביטוי, זהות מגדרית, דת, לאום וכו'.
הפרדת רשויות
הדמוקרטיה מגנה על עצמה, על ידי הפרדה בין הגופים המרכיבים אותה, כדי שהכח לא יימצא בידי גוף או אדם אחד - שגם יחוקקו, גם יוציאו לפועל וגם ישפטו את עצמם.
שלטון החוק
כל אזרחי המדינה וכל האורחים בה, כפופים לאותו חוק ושווים בפניו. אין אדם, מוסד או יישות שיחול עליהם חוק אחר – מקל או מחמיר. לא האדם השולט מחליט, אלא הנורמה החוקית היא הקובעת.
מערכת משפט עצמאית
חלק מהותי בהפרדת הרשויות ומניעת ריכוזיות הכח. מערכת המשפט תבחן את העקרונות והחוקים ותשפוט את האדם. היא לא תהיה כפופה למערכת הפוליטית – כדי שתוכל לשמור על מקצועיות ועצמאות. השופטים היושבים בה – ישפטו ללא משוא פנים ובכפוף לעקרונות הדמוקרטיה כמוזכר לעיל ולא על בסיס זהות פוליטית, השתייכות מפלגתית, או כל אינטרס אחר שעלול לשבש ולהטות את הכרעותיה והחלטות העומדים בראשה.
בית המשפט אינו מקבל החלטות מדיניות. הוא רק בוחן את המדיניות שקובעת הממשלה או מחוקקת הכנסת ומפרש אותה אל מול חוקי היסוד ועקרונות הדמוקרטיה. קבלת החלטות נתונה לרשויות המחוקקת והמבצעת.
הפרדת הרשויות ועיקרון האיזונים והבלמים
הפרדת הרשויות היא הדרך להוציא לפועל את עיקרון 'האיזונים והבלמים'.
עיקרון זה קובע, שלא מספיק להפריד בין הרשויות ולאפשר להן לשמור על העצמאות שלהן, אלא צריך להיות מנגנון חוקי, שיאפשר להן גם לבקר אחת את השנייה, כדי למנוע את ריכוז הכח בידי אחת מהן.
מה קורה בישראל?
הרשות המבצעת בישראל, הממשלה, שולטת באופן כמעט מלא ברשות המחוקקת, מכוח העובדה שיש לה רוב קואליציוני שיכול לקבוע איזו חקיקה תקודם בכנסת ואיזו תיעצר. חשוב שנזכור, שכמעט כל השרים, הם גם חברי כנסת בקואליציה.
שתי משמעויות נגזרות מזה:
-
עקרון הפרדת הרשויות בישראל מייושם באופן מצומצם, ויכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה מוגבלת.
-
מבנה הקואליציה והממשלה הוא תוצר של הסכמה בין מפלגות שונות ולא בהכרח משקף את כלל העמדות בציבור. פעמים רבות הוא מגביר את כוחן הפוליטי מעבר לכוחן באוכלוסיה. במצב זה, קורה לא אחת שדרישותיו של ציבור מסויים מיוצגות ונענות על חשבון פלחים רחבים יותר באוכלוסיה.
כך למשל – כשיש קואליציה וממשלה, שאין בה ייצוג למפלגות חרדיות, האינטרס של אוכלוסיה גדולה זו בציבור אינו מיוצג. כשיש קואליציה וממשלה המייצגת בעיקר ערכים דתיים, האינטרס של הציבור החילוני עלול להיפגע.
למעשה – ישנה רק רשות אחת שביכולתה לקיים ביקורת אפקטיבית על פעולות הממשלה והכנסת, וזוהי הרשות השופטת. פגיעה ביכולתה לקיים ביקורת זו - תהיה פגיעה קשה בדמוקרטיה.
שאלות ותשובות
האם בית המשפט יכול לבקר כל החלטה של הכנסת והממשלה?
לא. ברור שלא. בית המשפט דן רק בעתירות שמובאות בפניו. לא תוגש עתירה – הנושא לא יידון ולא ייבחן. עתירות לבג"צ יכולות להגיע מן הציבור בעניינים שונים, או מאחת הרשויות. לענייננו, בעניין עתירת רשות - בית המשפט ביושבו כבג"צ יכול לקבל את עמדת העותר, או לא לקבלה ובעצם לחזק את החלטת המחוקק והממשלה.
איך הכנסת יכולה לבקר, אפילו את עצמה?
לחברי הכנסת ישנם כלי פיקוח שונים. הם יכולים לזמן שרים ופקידים לדיונים בוועדות בכנסת, להגיש שאילתות המחייבות מענה מצד השרים ומשרדי הממשלה והם המאשרים את העברת התקציבים למשרדים השונים. אכן, כוחה של האופוזיציה אינו גדול, משום שלקואליציה ישנו רוב בכנסת, אולם שימוש נכון בכלי פיקוח יכול לתת לאופוזיציה מקום משמעותי. בד בבד, עלינו לקדם מתן כלי פיקוח נוספים לאופוזיציה - דוגמת יכולת לקיים שימועים נושאיים בוועדות לפי דרישה, ובכך נחזק את הדמוקרטיה שלנו ואת הפיקוח על הכוח שיש לממשלה. תפקיד האופוזיציה הוא לפקח על פעולות הכנסת והממשלה ולבחון האם הן אכן משרתות את האזרחים כולם מיטיבות עם כלל האוכלוסיה ומעניקות מענה מותאם גם לאוכלוסיות יחודיות מבלי לפגוע בזכויותיהן. במקרים חריגים, יכולים חברי הכנסת, כמו האזרחים כולם, לעתור לבית המשפט על מנת שיביע עמדתו בסוגיה כזו או אחרת, למשל - בדבר חוקיותו של חוק שקידמה הקואליציה. בבית המשפט העליון ובבג"צ יושבים שופטים שונים, בעלי רקע שונה, דעות שונות ותפיסות עולם שונות. כל אחד מהם מביא לפרשנות החוק את דרך חשיבתו הייחודית. מרבית ההכרעות בסוגיות רגישות נעשות בהרכב של מספר שופטים, כדי למנוע ריכוזיות של כח, תפיסה ועמדה.
רגע, אז מי מבקר את בית המשפט העליון?
במקרה של אדם או גוף פרטי, חשים שהדרך שבה טיפל בית המשפט בעתירתם אינה ראויה, וכי הם לא קיבלו את מלוא הסעד המגיע להם - ביכולתם לפנות לנציב קבילות השופטים (כמו ערעור) והפנייה תטופל. בית המשפט העליון הוא הערכאה האחרונה, ובדרך כלל פסיקתו מסמלת את סופיות הדיון, ואין לערער עליה. ומה בהקשר של פרשנות לחוק? אם לא בוצעה עתירה – לא ידון בג"צ בלשון החוק. הוגשה עתירה - יבחן בג"צ את החוק אל מול חוקי היסוד ואל מול זכויות האדם והפרט. כשהוא פוסל חוק, משמעות הדבר שהחוק פגע באחד או יותר מעקרונות יסוד אלו. המחוקק רשאי לתקן ולהתאים את החוק בכפוף להכרעת בג"צ ולשוב ולהעבירו בהחלטת רוב חדשה.
האם קיים בכל זאת איזה מנגנון בקרה בין הרשות המבצעת והמחוקקת?
העיקרון של ביזור הסמכויות והפרדת הרשויות, כאמור מתייחס גם לצלע המשולש המפגישה את הרשות המבצעת עם זו המחוקקת. אלא, שכאמור בישראל קשה מאד לבצע את הפיקוח בגלל התלות בין השתיים ועקרון המשמעת הקואליציונית, שכופה את עמדת הממשלה על הכנסת. חיזוק וועדות הכנסת, עשוי לחזק גם את מנגנון הפיקוח של הכנסת על הממשלה בניסיונן להטיל הגבלות על יכולתה של האחרונה לשלוט בכלל הכנסת ועמדותיה.
ואיך נשמור על עצמאות בית המשפט?
ניתן לשמור על עצמאות בית המשפט במספר דרכים, אבל המשותף לכולן הוא: מניעת שליטה פוליטית על מינויים והליכי עבודה בבית המשפט.