איך נבחרים השופטים בישראל?
שיפוט הגון ומקצועי הוא הבסיס לכל מערכת משפט. אנחנו, כאזרחים, דורשים שהיושבים בבתי הדין יפעלו ללא פניות ואינטרסים ושהצדק, עליו שומר החוק, ינחה את פסיקותיהם. לאורך השנים, ניסו גופים רבים, להשפיע על בחירת השופטים במטרה להשפיע על השיפוט.
בישראל, כמו ברוב העולם, תהליך בחירת השופטים מבוסס על הוועדה לבחירת שופטים. בישראל הוקמה ועדה כזאת בשנת 1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. כללי הרכב הוועדה נועדו לבחור את הטובים והמקצועיים ביותר, ולהפחית עד כמה שניתן את הלחצים הפוליטיים על בחירת השופטים. הוועדה מוסמכת לבחור, לקדם ולעיתים אף להדיח שופטים. היא מורכבת מאנשי מקצוע בתחום המשפט ונציגים מהדרג הפוליטי, כך שכל שלוש הרשויות מיוצגות בה.
האיזון בין חלקי הוועדה הוא לב ליבו של מערך האיזונים והבלמים. באופן זה לא ניתן לבחור שופטים לבית המשפט העליון, ללא הסכמת הגורמים הפוליטיים בוועדה, שכן נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. באותו אופן, גם הפוליטיקאים אינם יכולים לבחור שופטים בלי הסכמה של נציגי השופטים. עיקרון זה מוביל לבחירה בהסכמה של המועמדים.
הרכב הוועדה
על פי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:
-
שר המשפטים ושר נוסף לפי בחירת הממשלה
-
שני חברי הכנסת שבוחרת הכנסת. נהוג שאחד מהם יבוא משורות האופוזיציה
-
שני חברי לשכת עורכי הדין, שנבחרו בבחירות חשאיות, על ידי המועצה הארצית של הלשכה
-
נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים מבית המשפט העליון (מתחלפים אחת ל־3 שנים לפי בחירת חבר השופטים, בדרך כלל הבחירה היא לפי ותק)
חוק בתי המשפט הוסיף כמה תנאים חשובים, בעיקר בתחום ייצוג הנשים, שהיו בייצוג חסר עד לשנת 2014.
תפקידי הוועדה
הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים, בתי משפט השלום, בתי משפט לתעבורה ובתי הדין לעבודה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא, וגם את נשיא בית הדין הארצי לעבודה והמשנה שלו. הוועדה היא הגוף שדן בהפסקת כהונת שופט, במידה שנבצר ממנו למלא את תפקידו, אם בשל מצב בריאותי, או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים, מציעים לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של שבעה חברי ועדה, לפחות ונעשה בהליך מעין משפטי, במקרים נדירים ביותר.
תהליך בחירת השופטים
לאור חשיבות הנושא, ולאחר עבודה מקצועית מעמיקה ומורכבת, הסדירה הכנסת בשנת 1984 את דרכי בחירת השופטים בישראל. מאז ועד היום הם נבחרים בהליך מקצועי שעוגן בכללי השפיטה - סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים.
תהליך זה כולל:
-
הגשת מועמדות לכהונה על ידי המועמד.
-
הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעת על המועמד.
-
פרסום מועמדות ברשומות, שילווה בתקופת המתנה של 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות בהסבר מנומק לוועדה, טרם הדיון, מדוע, לדעתו, אין לבחור במועמד מסוים.
-
ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים, לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
-
עוד בטרם הועמדו לבחירה, המועמדים עוברים מבחני התאמה וקורס מקצועי, והם מלווים בפסיכולוג שבודק את התאמתם המנטלית (מזגם השיפוטי, לדוגמה) לתפקיד החשוב.
לבסוף, אחרי כל התהליך הזה, מתכנסת הוועדה לבחירת שופטים לאשר את המינוי או לדחותו. החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד, דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה, או שניי קולות פחות מכמות הנוכחים בפגישה.
כאשר מסתיים התהליך, מותנה מינויי השופטים גם באישור טקסי וסופי של נשיא המדינה. ב-75 שנותיה של ישראל עוד לא קרה שמינוי שופט שעבר את כל התהליך, לא אושר על ידי נשיא המדינה.
אז מה לוין-רוטמן רוצים לשנות?
כאמור, שופטי בית המשפט העליון חייבים להיבחר ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה. מערך בלמים שמקיים וטו גם לנציגי הקואליציה (שני שרים וח"כ = 3) וגם לביהמ"ש (3 שופטים) - כך שבכל מינוי של שופט חדש יש ייצוג של כל העמדות.
גם נשיא בית המשפט העליון אינו מינוי של צד זה או אחר. מינוי אינו מתרחש בוועדה לבחירת שופטים, אלא על פי שיטת הסניוריטי - הוותיק/ה מבין השופטים.
הדרג הפוליטי הנוכחי, קרי רוטמן-לוין, מבקש לשנות את הרכב הוועדה ולהגדילה לחמישה נציגי קואליציה, ובמקביל הם מבקשים להפחית את הרוב הדרוש לחמישה חברי ועדה, ובכך, למעשה, להבטיח עבור עצמם רוב אוטומטי למינוי שופטים.
לקריאה נוספת על פרטי הרפורמה במערכת המשפט וההצעה לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים.