top of page

בית המשפט הגבוה לצדק (בג״ץ)

בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) הוא אחד התפקידים שממלא בית המשפט העליון במדינת ישראל. ביושבו כבג"צ, דן בית הדין בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ונגד גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בג"צ התכנס לראשונה ביולי 1948 בעקבות פרשת אלטלנה.

סמכויותיו של בג"צ מוגדרות בחוק יסוד: השפיטה. חוק יסוד אשר נחקק בכנסת העשירית בראשותו של מנחם בגין והליכוד בשנת 1984.

 

חוק יסוד: השפיטה עסק בכמה נושאים עיקריים:

  • הבטחת אי תלותם של השופטים. דברי ההסבר להצעת החוק מציינים: "ההוראה המוצעת היא לב ליבו של עקרון העצמאות ואי התלות של השופטים"

  • פומביות הדיון

  • מינויי שופטים על ידי הוועדה לבחירת שופטים

  • כללים הנוגעים לפעילותם של השופטים

  • בין סמכויותיו, ידון בג"צ בעניינים אשר הנוגעים בסעד וצדק, אשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

התערבות בהחלטות המדינה / אקטיביזם שיפוטי

תחת הנהגתו של אהרון ברק, אימץ בג"צ את הגישה המכונה "אקטיביזם שיפוטי", שבעיני חלק מהציבור הישראלי, גישה זו יצרה מצב שבו בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו. לכך מצטרפת גם המהפכה החוקתית, שגם אותה הוביל ברק, ולפיה פסקאות ההגבלה שבחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, שנחקקו בשנת 1992, מקנה סמכות לבג"צ לבטל חוקים הנמצאים בסתירה עם חוקי היסוד. 

בג"צ סופג ביקורת רחבה בחוגים רבים שאינם מרוצים מהרחבת סמכויותיו ופסיקותיו. המתנגדים להרחבת סמכויות בג"צ טוענים כי התערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעתה של הרשות המבצעת והסמכות שנטל לעצמו לבטל חוקים של הכנסת, מהווים פגיעה משמעותית בדמוקרטיה, שכן הכנסת והממשלה נבחרות בבחירות דמוקרטיות, בניגוד לשופטים. מנגד, המצדדים באקטיביזם השיפוטי טוענים, כי רק כך ניתן לאזן את כוחו של השלטון ולהעניק הגנה רחבה יותר לזכויות הפרט. 

חוגים רבים בחברה הישראלית קובלים על השפעתו הרבה במדיניות הישראלית, למרות שב27 השנים האחרונות פסל בג"צ רק 22 חוקים שלא עלו בקנה אחד עם חוקי היסוד, או שלא היו חוקתיים. פעמים רבות תוקפים אנשי הימין את בג"ץ, בשל פסקי-דין המסייעים, לדבריהם, להשגת מטרות השמאל. מאידך, גם אנשי שמאל מעבירים ביקורת על בג"ץ על כך, שלדבריהם, הוא מקבל באופן כמעט אבסולוטי את עמדות מערכת הביטחון, גם כאשר יש בכך לדעתם פגיעות חמורות בזכויות אדם.

 גם בקרב הציבור החרדי והדתי קיימת תחושת ניכור כלפי בג"ץ, בשל פסקי-דין המובילים לתוצאה שונה, לעיתים, מהשקפת עולמם הדתית. 

דוגמאות לפסיקות בג"צ שעוררו מחלוקת בקרב ציבורים שונים לאורך השנים

  • פסיקת בג"צ שחייבה את משרד הביטחון למגן את כל בתי הספר בשדרות מפני ירי הטילים, למרות שמשרד האוצר קבע שבשל מגבלות תקציביות יעשה מיגון חלקי בלבד.

  • פסיקת בג"צ אליס מילר (1995), שקבעה שאין כל הצדקה למנוע מנשים להגיש את מועמדותן לקורס טיס. ההיבט התקדימי של פסיקה זהו בג"צ תקדימי בבחינה זו, שהיה מהראשונים לעסוק בזכות לשוויון מגדרי כמו גם בזכויות החוקתיות הנוגעות בכבוד ושויון בכלל.

  • פסיקת בג"צ נגד ההפרדה העדתית שהתקיימה בבית הספר היסודי לבנות "בית יעקב" ביישוב עמנואל, עוררה זעם בקרב הציבור החרדי במה שנתפס על ידם כהתערבות פסולה של בג"ץ במהות החינוך החרדי.

  • פסיקת בג"צ התומכת בהריסת המבנים בכפר ח'אן אל אחמאר, למרות עתירות תושבי המקום. 

  • פסיקת בג"צ, המאשרת להרוס מבנים לא חוקיים ביישוב בית אל 

 

ובעוד שעמותת השמאל "בצלם" פרסמה לאורך השנים, מאמרים ודוחות תחת הכותרת "בג"ץ מכשיר הכיבוש" תוך האשמה באחריות בג"צ לנישול פלסטינים מקרקעותיהם. מנגד, פרסמה עמותת הימין "רגבים" העוסקת בבנייה בקרקעות, דו"ח השוואתי המצביע, לדבריה, על כך שבג"צ נותן עדיפות לארגוני השמאל בפסיקותיו בסוגיית הקרקעות. 

בשנת 1998 התגבשה "אמנת רומא" של בית הדין הפלילי הבינלאומי והתקבלה בהצבעה של 120 מדינות בעד, 7 מדינות שהתנגדו, בהן גם ישראל, ו-21 מדינות שנמנעו. הצבעת הנגד של ישראל נבעה מהכללת "פעולה של העברת אוכלוסייה לשטח כבוש" ברשימת פשעי המלחמה, בחשש שהוא ישמש בסיס להאשמה עתידית של ישראל בעניין ההתנחלויות. למרות התנגדותה, הצטרפה ישראל כחברה באמנה והסכימה לקבל עליה את דינו של בית הדין הבינלאומי שהוקם בשנת 2002.

 

בג"צ זוכה לכבוד והערכה מקצועית בקהילה הבינלאומית, ומוכר מאוד בעולם כבית משפט מקצועי ועצמאי. בשל כך, נמנע בית הדין הבינלאומי בהאג, להתערב בנעשה בישראל, למרות פניות רבות מטעם הרשות הפלסטינית.  

bottom of page